לפני מספר חודשים חוויתי זעזוע בחיי. בלילה שבין ה-16 ל-17 בדצמבר 2019, קצת אחרי חצות אחי הלך לעולמו. בשבת של אותו שבוע הוא היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-42. אחי, שנולד עם מום בלב, תמיד היה במירוץ נגד הזמן. הוא חי את חייו כמו מלאך, בנוכחות מתמדת, ברגישות גבוהה ובדאגה לאחר. הוא נלחם במגבלות שלו והרוויח כל דקת חיים עד לרגע האחרון.
החוויה הזאת הוציאה אותי לגמרי משגרת החיים שלי וגרמה לי לשאול את עצמי את כל השאלות הקיומיות – למה זה קורה? איך זה יכול להיות הגיוני או צודק? מי אני בתוך כל זה ומה עליי לעשות? הזעזוע שהחיים הביאו הפעם היה כל כך משמעותי שהיה ברור ששום דבר לא יהיה כפי שהיה קודם. ואם במצבים רגילים של סטרס הייתי עלול להגיב באופן אוטומטי ובלתי נשלט בכעס ובעצבים, הפעם נכנסתי לשקט עמוק. תקופה ארוכה בחיי אני מתבונן בתגובותש שלי לתופעות ומצבים שונים והגעתי למסקנה שרגשות שליליים מבזבזים אנרגיה ויכולת ריכוז ומובילים אותי להחלטות שגויות. הפעם קרה זעזוע כל כך עמוק עד שנדרתי נדר: לא להביע שוב לעולם רגש שלילי… אך ככל שהשבועות חלפו כך גם נחלשה יכולת השליטה העצמית שלי: עם החזרה לשגרה זכרתי פחות ופחות את ההבטחה. ועדיין נותר בי רצון עז להפוך להיות אדם טוב יותר מזה שהייתי, וכך התחלתי לחפש עזרה. אבל מי או מה יכול לעזור לאדם במאבקיו הפנימיים? הרי אין חבר או אפילו בת זוג שזמינים לנו בכל רגע… רק אתה נמצא עם עצמך. התחלתי לחפש מודל, מישהו או משהו שיוכלו להוות עבורי תמיד תזכורת שימושית ופרקטית. אחרי שעברתי על כמה וכמה דמויות של אנשים, מורים רוחניים בעיקר, גיליתי באופן מפתיע שהמודלים האלה שהיוו השראה עבורי, לא עבדו עליי הפעם. ואז, תוך כדי חוויה מדיטטיבית מיוחדת הגיעה אליי באחת התובנה: להתבונן על המים. אמרתי לעצמי ״יופי, המים תמיד הקסימו אותי…״ והתחלתי להתבונן בהם – בסרטונים, עם ובלי מוזיקה, תוך כדי הליכה בטבע ובמקלחת, מחוצה לי ובתוכי. מהר מאוד גיליתי שלמרות שלכאורה כבר הכרתי את המים, היו להם הרבה שיעורים שלא הבחנתי בהם לפני כן ושלא ניסיתי ליישם בחיי. המים באמת קסומים.
המים הם החומר המקשר על פני כדור הארץ, ובכך – הגורם שמאחד הכול. יש מים בתהום, על פני כדור הארץ וגם בשמיים. המים הם חומר החיים – בלי מים לא ניתן לשרוד. למים יש תכונות מעניינות רבות שאנחנו כביכול מכירים ומקבלים כמובנות מאליהן, אבל אם נתבונן בתכונות של המים נגלה שיש להם עוד המון שיעורים ולקחים משמעותיים ללמד אותנו. המים מחלחלים לכל עומק ובתוך כל סוג של חומר. המים מעשירים כל צמח בעולם שלנו. המים הם בין המזונות העדינים וההכרחיים שהאדם צורך.
למים יש עוצמה שקטה
המים זורמים בשקט במדרון מתון ואין דבר מרגיע יותר מלהתבונן בנחל זורם לאט ובשקט בהרים ולהנות מצליליו. אך אם נסיר את הקרקע מתחתיהם או שהרוח תעיף אותם, אם רעידת אדמה תתרחש הרחק בים או שחומת הסכר תיסדק… אנו מיד נגלה את עוצמתם של המים. גם כאשר תנאי מזג האוויר אינם קיצוניים המים חושפים את העוצמה השקטה שלהם במשך הזמן ויכולים לרסק בסבלנותם הרבה כל סלע. המים לא נכנסים לקונפליקט ישיר, במפגש עם חומר מוצק הם יעדיפו לעבור סביבו. מצד שני, הם לא שוכחים לאן הם רוצים להגיע, שכן הנחלים שתמיד מוצאים את דרכם אל הים, ובשל שאיפתם החזקה להגיע לשם בדרך הקצרה ביותר – אם לא תהיה להם ברירה אחרת הם יתחילו לחצוב לאט לאט את מסלולם בתוך כל חומר קשיח שיפגשו בדרך. והרי רוב המצבים שעוררו בי רגש שלילי היו מפגש עם התנגדות פתאומית ובלתי צפויה. הלקח ממשל המים היה ברור לחלוטין…
למים יש יכולת ספיגה
למים יכולת ספיגה מדהימה. הם סופגים מלחים ומינרלים. החומר היחיד שמולקולות המים מתקשות לייצר אינטראקציה איתו הוא השמן. המים סופגים חום כמו גם את היעדרו: הם הופכים לקרח ונכנסים לתרדמת… המים סופגים חום בצורה ״קיצונית״ גם אם הם נדרשים ״למות״ – להתאדות ולהתעלות תוך שינוי מצב צבירה. אפשר לכנות את היכולת המדהימה הזו של המים בשם נוסף – ״הכלה״. ובכן באמת ישנם מחקרים רבים, ואחד מהם הנפוץ ביותר הוא זה של מסורו אימוטו היפני שהוכיח בצורה ברורה שהמים סופחים את המחשבות שלנו – ומשתנים בעקבות זאת. כלומר, המים רגישים מאוד לסביבתם ומגיבים לה באופן מיידי. להכיל אינו אומר בהכרח להבין או להסכים – המים מקבלים את המלח – לזמן מסוים – אך בטמפרטורת סביבה מסוימת המים יתאדו והמלח יישאר למטה. גם כאן השיעור הוא ברור.
למים יש יכולת חלחול
המים מחלחלים לתוך כל דבר – קרקע, שורשי צמחים, ואפילו לתוך סלעים – והם יודעים להעשיר כל דבר. מהירות החלחול משתנה בהתאם לדחיסות החומר שהם פוגשים בדרך, אבל בכל מקרה כאשר נוצר מפגש, מולקולות המים ינסו מייד להיכנס לאינטראקציה ולחלחל לתוך החומר שפגשו. כלומר המים הם מאוד ״סוציאליים״ וחשוב להם להיות חלק מ… הם רוצים לחוות ולהתערבב עם כל מה שהחיים ישלחו להם. והחיים שולחים לפעמים סיטואציות שגורמות לנו באופן ספונטני להגיב בהתרחקות: ״מה לי ולזיהום האוויר, מה לי ולקבצן הזה שברחוב, מה לי ולשיעורי הבית של הילד שלי עכשיו? יש לי עבודה… עם הזמן אנחנו מאבדים את יכולת החלחול שלנו לתוך החיים ומתחילים להעדיף רק זירות משחק מסוימות. אבל המים אינם כאלה – המים משחקים בכל מגרש ומבינים שעליהם מוטלת האחריות להשפיע ולהעשיר.
המים גמישים ומסתגלים
המים מסתגלים באופן מושלם: הם תופסים כל צורה שלתוכה הם נכנסים – בתוך הכוס צורתם ככוס, בתוך בקבוק צורתם כבקבוק… וכמו שאמר פעם ברוס לי – זאת יכולת שיש הרבה מה ללמוד ממנה. למעשה למים אין ״אגו״. הם אומרים: אני יכול להפוך להיות מה שאתה רוצה… והם מוכנים לשינוי מיידי. האם מישהו מכם יכול לחשוב על משל מתאים יותר לשיפור יכולות התקשורת שלנו עם האחר או עם עצמנו? הרי בכל אחד מאיתנו יש ריבוי של קולות ורצונות שמושכים אותנו כל העת לכיוונים שונים… ואנחנו לא באמת אף אחד מהקולות האלו. במצב מסוים עליי להיות שקול ונבון, במצב אחר אני נדרש להיות רגיש ואכפתי, מצב נוסף דורש ממני להגיב מהר ולזוז. היכולת להיות גמיש ולשנות צורה בהתאם לסביבה ולהקשר היא יכולת מדהימה.
המים משנים מצב צבירה
בהתאם לתנאי הסביבה החיצונית המים מגלים יכולת טרנספורמציה – הם משנים צורה עד כדי כך שלמעשה תכונות המים עצמם משתנות. ניתן בפשטות להסביר את יכולת הטרנספורמציה עם שינוי הדחיסות המולקולות של המים, אך גם זה לא יהיה מדויק לגמרי. מה שברור הוא שהמים לא ״מפחדים״ משינויים קיצוניים של הסביבה כי יש להם תכנית ב׳… אם העולם משתנה במהירות, עד כדי כך שאינם יכולים להמשיך כפי שנהגו, המים משנים את מצב הצבירה שלהם בהתאם. הרי אם היינו מבינים לעומק שהמהות שלנו תשרוד, לא משנה מה העולם יביא עלינו, לא היינו מפחדים אלא רק נשארים ערים לתנאי הסביבה על מנת לבחון את מצב הצבירה הנדרש. במובן מסוים היינו מוכנים יותר למוות – שהוא הזעזוע והפחד הגדולים ביותר שלנו.
המים יודעים להתגבר על כוח המשיכה
זו תכונה של המים שאולי פחות מוכרת אך לא פחות מופלאה. למולקולות המים יש ״רצון חזק מאוד להתאחד ולהתחבר״ למולקולות מים שכנות. זה נקרא כוח הקוהזיה של המים. מים אוהבים להתחבר עם מים, אבל בנסיבות מסוימות הם מעדיפים לצרף מולקולות אחרות. אדהזיה היא האינטראקציה של מולקולות מסוג אחד עם מולקולות מסוג אחר ובמקרה של המים הכוח האדהזי שלהם יכול להיות חזק מאוד, במיוחד כלפי מולקולות אחרות שיש להם מטענים חיוביים או שליליים. הכוח הזה חזק יותר מכוח המשיכה ומאפשר למולקולות המים ״לטפס״ כלפי מעלה… בשלב הזה הרצון של המים לחיבור כל כך חזק עד שהם מתגברים על אחד החוקים החזקים ביותר בכדור הארץ, זה שמושך אותנו כלפי מטה ולא מאפשר לנו להתעלות… כוח המשיכה תמיד היה משמעותי בעיניי. כוח המשיכה מלמד בין היתר שמה שאתה לא מחזיק – נופל – כלומר נדרש מאמץ כדי לאפשר לדברים מסוימים להישאר במקומם. צריך להמשיך ולהתאמץ ביחס לדברים החשובים. המים מלמדים אותנו שכוח שיודע להתאחד עם הקוטבי לו עשוי להתגבר על חלק מהמאמצים הנדרשים ולבטל אפילו את כוח המשיכה! האחר יכול למשוך אותנו מעלה במאמץ משותף, כזה שאם היינו לבד לא היה בידינו להצליח להפיק… מדהים, לא? פשוט.
למים יש יכולת שיקוף
במצב ״רגוע״ כאשר המים ״שקטים״ (ואז אומרים שהם חודרים עמוק) המים הופכים למראָה. ככל שהמים רגועים יותר כך המראה שהם יוצרים מושלמת יותר… במצב של ״רעש״ אין זה כך. בכל המסורות המים מסמלים את הרגש.
״בין להגיד ולעשות צריך את הים לחצות…״
מתוך הספר אררט דרך הנוכחות מאת פטריציו פאולטי
אז מה השיעור כאן? אני מסוגל לגרום לשינוי בחיים שלי אם אני מאוזן ושקט, כאשר המים שלי לא סוערים – רק אז אני אצליח לעבור את הים שלי, כשאני מתגבר על המכשולים ומצליח לזהות את הדרך, כשהמבט שלי מופנה החוצה ואני באינטראקציה עם העולם. יכולת השיקוף של המים מתרחשת כאשר הם שקטים ולא עושים תנועות ״מיותרות״. במצב המיוחד הזה, המים מהווים עבור סביבתם מראָה – כלומר ״בוא תראה ותבין איך אתה נראה״, בלי שיפוט, בלי להביע דעה – הם פשוט מראים לנו איך אנחנו נראים, לא נותנים הצעות חכמות אלא רק משקפים מצב. וככל שאני מצליח לסגל לעצמי תכונה זו של המים, עליי רק להראות לאחר בצורה שקטה ונייטרלית איך מה שהוא עושה נראה מבחוץ והאחר לבדו יחליט עד כמה הוא מרוצה ממה שהוא רואה ומה לעשות עם מה שהראתי לו. המים מלמדים אותנו שטיפוח מצב פנימי של שלום מועיל גם עבורנו וגם עבור סביבתנו.
למים יש שאיפה מתמדת להתאחד
המים זורמים. זורמים באופן בלתי פוסק. בהר, בעמק, איפה שלא יהיו תמיד הם זורמים ללא הרף אל היעד שהם לעולם לא שוכחים והוא להתאחד, להגיע למים הגדולים, להגיע אל הים או האוקיינוס ולהפוך להיות אחד עם הכול. האחדות על כן הינה מטרה נשגבת. המים מעניקים לנו שיעור משמעותי: האם המצבים והתהליכים שאני נמצא בהם הם תהליכים מפרקים או תהליכים שמובילים לאחדות? אלה המאחדים כנראה יהיו חיוביים יותר עבור ההתפתחות שלנו.
למים יש זיכרון
היכולת של המים לזכור היא תכונה שעדיין לא ממש ברורה למדע המודרני למרות שישנם מחקרים שכבר מתחילים לרמוז על היכולת הזאת של המים. המים שומרים על מה שחוו דרך צורת המולקולה (ישנן מסורות עתיקות שיודעות איך דרך פעולות פיזיות – למשל דרך ערבוב של המים בצורה מסוימת עם כלי מסוים – אפשר להחזיר ולשמר ואף לטפח את הסימטריה של מולוקולות המים…). וכך מבנה המים, והטעם והמרקם המינרלי שהם ספחו משפיעים על איכות המים. אם מתערבבים טיפת מים עם מים ממאגר גדול יותר, אותה טיפה בודדת משנה את המאגר כולו… טיפה אחת של ניסיון נוסף משנה את הכול בשביל כולם! השיעור כאן הוא לגבי הזיכרון הקולקטיבי או היכולת של הפרט להשפיע על הכלל, תקראו לזה איך שתרצו, העיקר ליישם.
למים יכולת מחזורית
אם נתבונן בתהליך שהמים עוברים נגלה שהם יורדים עם הגשם, סופחים דברים בדרך, מחלחלים לכל מיני מקומות ודברים, וסופגים לתוכם חומרים וחוויות – לפעמים חוויות מטהרות ולפעמים חוויות מזהמות – וככל שהמים יורדים עמוק יותר לתוך מי תהום הם גם מתנקים כיוון שהם משאירים את כל מה שספחו מאחוריהם, ואז הם יוצאים שוב אל פני כדור הארץ למחזור נוסף ועולים לשמיים, היכן התהליך ממשיך ומטהר את המולקולות… ואז הם יורדים ושוב לעוד מחזור… כמו בחיים שלנו בני האדם, אנחנו יורדים וחוזרים לחיים, עוברים חוויות ועולים לזמן מה להתנקות מהמשקל שצברנו תוך כדי החיים ואז חוזרים שוב לעבור עוד מחזור, להעשיר את עצמנו עם ניסיון נוסף, עם מה שמגלים בדרך ואז שוב מתעלים…
אז למה כל הסיפור הזה של המים? אם אני רוצה להביע את עצמי בצורה מיטבית, עליי להבין את האפשרויות שהחיים נותנים לי. עליי להבין את סגולות החיים, את סגולות המים. האם ניתן לרכוש את הסגולות של המים? אנו עשויים לפחות 70% מים. הסיבה שחשוב לדאוג לאיזון חומציות־אלקאליות טוב יותר, היא כדי שנוכל לקום מחר בבוקר כאנשים טובים יותר, עם גוף שמשרת אותנו בצורה יעילה יותר. חשוב שנבין את העוצמה והתבונה שבראה אותנו. אפשר לחיות חיים בלתי רגילים – ממש כמו המים. כוונתי הייתה לחלוק ידע מעשי שיכול לעזור לנו להבין כיצד לשפר את איכות המים בתוכנו, כולמר את האיכות שלנו עצמנו. ולשם כך עלינו להתחיל לעשות צעדים קטנים של שיפור. החדשות הטובות הן שאנחנו עשויים בעיקר ממים!
תגובות גולשים
מקסים. יופי של התבוננות..
תודה!